החלטה בתיק דמ"ר 40592-06-12

1.         לפניי בקשה שהגישו קובי בן זקרי ובת אל כהנים (להלן - התובעים) לאיחודן של שתי תביעות שהגישו כנגד חברת קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע"מ (להלן - הנתבעת).

2.         לטענת התובעים, יש מקום לאחד את הדיון בתביעות מאחר ומדובר בנתבעת זהה ומחלוקות זהות וכי האיחוד יחסוך בזמן שיפוטי ויקדם את יעילות הדיון.

3.         הנתבעת מתנגדת לאיחוד הדיונים ואלה טעמיה -

א.         קיים שוני רב בין המסכת העובדתית הנוגעת לעניינם של התובעים ולמעשה, למעט זהות הנתבעת, אין ביניהם שאלות משותפות.

ב.         תקופת העסקתם של התובעים, אופן סיום העסקתם, שכרם ותפקידם אצל הנתבעת שונה זה מזה, כמו גם חלקיות משרתם אצל הנתבעת.

 ג.         מדובר בשני סוגי הליכים שונים, האחד דמ"ר והשני ס"ע ומשכך סדרי הדין ומועדי הבאת הראיות שונים.

ד.         חיובה של הנתבעת ללמוד שתי מסכות עובדתיות שונות במקובץ, מעלה עומס אשר יכביד ויביא לסרבול מיותר ויפגע בזכותה להתגונן כנדרש.

דיון והכרעה -

4.         תקנה 15 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) , תשנ"ב-1991 (להלן - התקנות) עניינה צירוף תובעים ונתבעים וזו לשונה -

"מותר לצרף בחזקת תובעים בתובענה אחת את כל הטוענים לזכות סעד מאותו נתבע- בין ביחד, בין לחוד ובין לחילופין- ושאילו הגישו נגדם תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית".

5.         תקנה 16 לתקנות עניינה סייג לצירוף בעלי דין וזו לשונה -

"ראה בית הדין שהצירוף עלול לסבך את הדיון או להכביד במידה יתרה על בעלי הדין, רשאי הוא להורות על הפרדת הדיון או על דרך דיון אחרת".

6.         עיון בכתבי התביעה, כפי שהוגשו לבית הדין, מעלה שאמנם מדובר באותה נתבעת אך לכל תובע תקופת העסקה שונה, נסיבות שונות של הפסקת עבודה וכך גם תביעות בסכומים שונים כפי שיפורט להלן -

דמ"ר 40592-06-12  - התובעת הינה בת אל כוהנים שעבדה כאחראית אולם במסוף טאבה. תקופת עבודה 14.9.08-20.11.10. התובעת התפטרה, לטענתה, בשל הרעת תנאים. סכום התביעה עומד על 18,160 ש"ח.

ס"ע 40604-06-12 - התובע הינו קובי בן זיקרי שעבד כבודק בטחוני במסוף טאבה. תקופת עבודתו 14.9.07-21.3.11. התובע פוטר מעבודתו. סכום התביעה עומד על 35,939 ש"ח.

7.         זאת ועוד , התביעה שהגישה התובעת הינה תביעה בהליך של דיון מהיר בעוד התביעה שהגיש התובע הוגשה במסגרת הליך רגיל. לשקילת מצבים המאפשרים לאחד דיון מהיר עם דיון רגיל, הדגיש בית הדין הארצי לעבודה כי - "הפירוש הראוי הוא זה המבטיח שתכליתו של הליך ב"דיון מהיר" תוגשם בצורה המירבית....בנוסף- מן הראוי לשקול אם לא יהיה זה נכון לסיים תחילה את הדיון בהליך שאמור להתקיים ב"דיון מהיר" אף אם כמה ממרכיביו דומים לאלה של הליכים אחרים התלויים ועומדים באותו בית דין". (דב"ע נו/3-190 אילנה בן עזרא - מדינת ישראל, סעיף 12 לפס"ד מיום 21.5.96).

            הן מטעם זה, כמו גם לאור המסכת העובדתית והסעדים השונים במהותם לא מצאתי מקום לסכל את תכלית החקיקה לפיה, תיקים שנפתחו במסלול דיון מהיר יתבררו במהירות האפשרית.

8.         לטענה  לפיה הסעדים הנתבעים ע"י התובעים השונים הם בחלקם אותם סעדים, כמו  פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חופשה, הפרשה לפנסיה, הרי שמעצם סמכותו הענינית של בית הדין לעבודה , אלה הם סוגי הסעדים הנתבעים בבית הדין.

9.         נוכח האמור שוכנעתי כי בתיקים שאיחודם מבוקש לא מתעוררת שאלה משותפת משפטית או עובדתית ומשכך,  אין מקום לאיחוד התיקים.